פסק-דין בתיק ת"א 3163-07

תביעת בנק לחוב שהותירה הנתבעת לה ניתנה הלוואה כספית.

רקע

1.        התובע (להלן: " הבנק"), הלווה לנתבעת ולבעלה (להלן: " הלווים"), סך של 12,300 ש"ח, שהועברו בשיק מיום 31.7.88, והכול בהתאם להסכם הלוואה מיום 24.6.88.  הסכום העקרוני שאושר ללווים עמד על סך 20,500 ש"ח, אולם בהתאם להנחיית משרד השיכון שוחררו 60% שהינם כאמור סך 12,300 ש"ח. התביעה במקור הוגשה נגד הנתבעת ובעלה, אולם בשל כך שהבעל הוכרז כפושט רגל, נמחק הוא ונותרה הנתבעת.

תמצית טענות הבנק התובע:

2.        טוען הבנק כי את סכום ההלוואה בתוספת הריביות בהתאם להסכם, על הנתבעת לשלם, אולם על אף דרישות הבנק, הנתבעת החלה לא לפרוע כסדרן את ההחזרים החודשיים והצטברו פיגורים, אשר נכון ליום 30.4.07, מספר ימים לפני הגשת התביעה, עמדו על סך 22,325 ש"ח, כאשר יתרת ההלוואה עמדה לתאריך האמור על סך של 33,907 ש"ח. טוען הבנק כי בהתאם לסע' 15 להסכם ההלוואה, יכול היה להעמיד את יתרת ההלוואה לפירעון מיידי כאשר הלווה לא שילם את התשלומים במועד פירעונם. לפיכך הבנק הגיש תביעתו על מנת לחייב הנתבעת בתשלום יתרת החוב.

תמצית טענות הנתבעת

3.        טוענת הנתבעת כי התביעה התיישנה, ושאין לבנק כל עילת תביעה שכן החוב נפרע במלואו. נטען כי הבנק גבה מהנתבעת גביית יתר מעל החוב המגיע. לא רק זאת, אלא שהבנק צריך להשיב כספים שגבה שלא כדין. כן נטען כי לבנק אין זכות עמידה להגיש התביעה כנגד הנתבעת, שכן הלווה האמיתי הינו משרד השיכון ולא הבנק. לפיכך ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה.

הראיות

4.        הבנק צירף את תצהירו של מר חיים זילבר, מורשה חתימה במחלקת גביית משכנתאות בבנק. הנתבעת עצמה לא העידה, אולם העיד בעלה, מר אבו חאמד אברהים, אשר כאמור נמחק מהתביעה בשל הכרזתו כפושט רגל. המסמכים העיקריים עליהם הסתמך הבנק היו הסכם ההלוואה, מסמכי החשבון, דו"ח חיובים וזיכויים, מסמכים הנוגעים להיות הלווים זכאים והוראות משרד השיכון, הנתבעת הסתמכה על דפי חשבון בנק מרכנטיל, שם חויב חשבונה בתשלומי הבנק.

דיון

אקדים את המאוחר, מסקנתי הינה שדין התביעה להתקבל כפי שאפרט להלן:

טענת ההתיישנות

5.        טענת ההתיישנות נטענה כטענה מקדמית לגביה ניתנה החלטה מיום 27.4.10. לטענת הנתבעת, בסע' 10 לתצהיר הבנק צוין כי החל מחודש 10/97 חדלו הלווים לעמוד בתשלומי ההלוואה. לפיכך נטען כי כיוון שהתביעה הוגשה ביום 8.5.07, חלף המועד להגשת התביעה. הבנק חזר על תגובתו וטיעוניו בתשובה לטענה המקדמית. 

6.        לא מצאתי בטענת ההתיישנות ממש. כפי שצוין בהחלטת הביניים מיום 27.4.10, עסקינן בתביעה בשל אי פירעון תשלומי משכנתא כסדרם. הבנק טוען כי לא שולמו 29 תשלומים חודשיים, כלומר שולמו 184 מתוך 213 תשלומים. יחד עם זאת, הבנק זקף תשלומים חדשים, לכיסוי פיגורים בתשלומים בעבר, דבר שרשאי הבנק לעשות כזוכה ביחסיו עם חייב, בהתאם לדיני החוזים וכן בהתאם להסכם שבין הצדדים.

אין מחלוקת כי בשיטת זקיפת תשלומים כאמור, לא חלה התיישנות אלא טוען ב"כ הנתבעת כי לבנק אין זכות לעשות כן, אולם לא מצאתי טעם מדוע לא תחול הסכמת הצדדים שבס' 18(א) להסכם ולפיו הבנק יכול לזקוף תשלומים על חשבון ההלוואה לפי שיקול דעתו. לפיכך, לא מצאתי כי יש בטענת ההתיישנות ממש.

זכות התביעה של הבנק

7.        הבנק פירט בתצהיר שהוגש מטעמו, את הרקע ולפיו אושרה הלוואה ללווים, הלוואה לזכאי משרד השיכון באמצעות הבנק. ביום 1.8.88, הועבר ללווים שיק נושא תאריך של יום קודם לכן, 31.7.88, בסך של 12,300 ש"ח המהווה 60% מההלוואה שאושרה ונחתמה בין הצדדים. ההלוואה שולמה בסך הכול כסדרה, אולם מחודש 10/97 חדלו הלווים לעמוד בתשלומי ההלוואה באופן סדיר ונוצרו פיגורים. כאשר חוב ההלוואה עמד על סך 9,615 ש"ח, ביום 19.3.03, ביקשו הלווים לשחרר את יתרת ההלוואה אולם הבנק התנגד לכך כפי שפורט במכתב שנשלח לבא כוחם דאז. נכון ליום הגשת התביעה, עמדה יתרת החוב על סך 33,907 ש"ח.

8.        טוענת הנתבעת כי הבנק כשל בהוכחת סכום התביעה. ב"כ הנתבעת בסיכומיו, ערך חישובים שהתבססו על הנחות שונות, על טענות לגביית סכומים מופרכים המשקפים לטענתו וכדבריו עושק חסר רחמים ובין היתר בגביית פרמיית ביטוח חיים ונכס גבוהים ביותר. לפיכך נטען כי מדובר בגביית שיעורים דרקוניים של פיגורים שלא כדין. אני דוחה טענה זו של הנתבעת שלא צירפה כל חוות דעת לתמיכה בטענותיה. הנתבעת עצמה לא הגישה תצהיר. בעלה של הנתבעת העיד אולם כפי שעלה מעדותו, לא ידע על מה חתם בתצהיר ולא יכול היה לתמוך מידיעתו האישית כל פרט הנוגע להלוואה.

הבנק לעומת זאת, באמצעות נציגו מר חיים זילבר, שהעיד באופן סדור וקוהרנטי, ניפק הסברים לשאלות שנשאל אודות ההלוואה והסילוקים להלוואה. שוכנעתי בטענות הבנק להעברת הסכום הכספי הנטען, אשר היה בהיקף 60% מהסכם ההלוואה ושוכנעתי בהסבר לכך, בשל הנחיות משרד השיכון. טענות הבנק לאי פירעון חלק מהתשלומים נתמכו במסמכי הבנק, המהווים בהתאם לסע' 36 לפקודת הראיות [נ"ח] כרשומה מוסדית הקבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי.